לדלג לתוכן

שחיתות משפטית בישראל

מתוך עבריתפדיה

שחיתות משפטית היא שם כולל לפעילויות או מחדלים של שופטים, פרקליטים ויועצים משפטיים במגזר הציבורי, שלא על פי כללי מנהל תקין ושלא על פי חוק, כגון שימוש לרעה בהשפעה, נפוטיזם ומקרי שוחד; החלטות משפטיות שיש להן השפעה חיובית על מצבם הכלכלי של מי שקיבלו אותן או של מקורביהם; עיסוק בסוגיות משפטיות שהוגדר לגביהן ניגוד עניינים או שיש יסוד לניגוד כזה; והיעדר אכיפה של החוק כלפי שופטים, פרקליטים או מקורביהם. לעיתים הפעילות מוצגת כחוקית לכאורה וככזו המשרתת על פניה את המגזר הציבורי, ללא רווח אישי לאותם אנשי משפט.

בישראל משמש הביטוי שחיתות משפטית בעיקר בשיח של תומכי הרפורמה המשפטית, לתיאור מכלול הטענות בדבר ניגודי עניינים, נפוטיזם, "דלת מסתובבת" והפרת כללי האתיקה בקרב שופטים, ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון. חלק מהפרשות פורסמו בתחקירים עיתונאיים ולא הובאו לחקירת משטרה. לטענת המבקרים, היעדר מנגנוני פיקוח חיצוניים בעלי שיניים על הרשות השופטת, לצד הגנה תקשורתית בחלק מאמצעי התקשורת, מאפשרים לתופעה להתרחב. מנגד, הרשות השופטת ונציבי תלונות הציבור על שופטים דחו את רוב התלונות שהוגשו בנושא, ותיארו חלק מהן כ"מסע השחרה". הערך מרכז את דפוסי התופעה, את הפרשות המרכזיות שנדונו בפומבי, את ההכרעות שניתנו בהן ואת תגובות המערכת.

רקע: כללי ניגוד העניינים והפיקוח על שופטים

סעיף 77א לחוק בתי המשפט קובע כי שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.[1] לצד ההסדר החוקי מנהל כל שופט "רשימת מניעויות" – רשימת בעלי דין ועורכי דין שבעניינם הוא נמנע מלדון. הרשימה אינה מעוגנת בחוק, והיא נועדה לשמש כלי מנהלי למזכירות בתי המשפט, כמסננת ראשונית בניתוב תיקים; ההחלטה הסופית על מניעות נותרת בידי השופט עצמו.[1]

עד 2020 לא פורסמו רשימות המניעויות לציבור. בעקבות סדרת תחקירים של העיתונאי קלמן ליבסקינד במעריב ושל צח שפיצן בכאן חדשות, שלפיהם דנו שופטי בית המשפט העליון בתיקים שבהם יוצגו בעלי עניין המופיעים ברשימות המניעויות שלהם עצמם, פרסם בית המשפט העליון את הרשימות.[2][1]

הגוף המוסמך לברר תלונות על התנהלות שופטים הוא נציב תלונות הציבור על שופטים. מדוח הנציבות לשנת 2022 עולה כי חלק מהתלונות המוגשות בכל שנה עניינן הימצאותו של שופט במצב של ניגוד עניינים או במראית עין של ניגוד עניינים.[3]

דפוסי השחיתות

ניגוד עניינים

כפי שקבעה ד"ר לימור זר-גוטמן, מומחית לאתיקה: "אם יש את הפגם הזה, שיש לשופט קרבה אסורה, בעצם כל ההליך מוכתם".[4] בתחקירים שפורסמו ב-2020 נחשפו מקרים רבים שבהם דנו שופטי בג"ץ בתיקים שבהם יוצגו בעלי עניין, אשר השופטים עצמם הצהירו כי אסור להם לדון מולם.[2] דוגמאות מפורטות מובאות בפרק הפרשות להלן.

נפוטיזם ומינויים על פי קשרים

טענות לנפוטיזם עוסקות בקידום מקורבים – עוזרים משפטיים לשעבר, בני משפחה של חברים ושופטים שסייעו לבני משפחה – לתפקידי שפיטה ולהתמחות בלשכות שופטי העליון, כלומר מינוי על פי קשרים במקום על פי כישורים. סרטון שפורסם בנושא מתאר את רשת הקשרים במינוי תפקידים בבית המשפט העליון.[5] דוגמאות קונקרטיות (ביניש, חיות, ברק) מובאות להלן.

קשרי הון ומשפט

כפי שקבע פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר: "(בישראל) יש קשר בין הון לשלטון, ובמקרה הזה בין הון ובית המשפט, שאחד שומר על השני".[6] לדבריו, "בתי המשפט שומרים על המונופולים – והמונופולים שומרים על בתי המשפט", וישראל, למרות חוקי תחרות מתקדמים, סובלת מהאכיפה הגרועה בעולם נגד מונופולים; מצב זה מדגיש בעיניו את נחיצות הרפורמה המשפטית.[7]

"דלת מסתובבת"

המונח מתאר מעבר של שופט, זמן קצר לאחר פרישתו, לתפקיד בכיר בגוף שבענייניו פסק. הדוגמה המרכזית שהועלתה בהקשר זה היא מינויו של השופט בדימוס חנן מלצר ליושב ראש מגדל אחזקות (ראו להלן).[8]

מניעת חקר האמת בפרשת הרוגלות

בפרשת הרוגלות וההאזנות הלא חוקיות, לטענת פרופ' משה כהן-אליה, מנע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ את חקר האמת לגבי פגיעה בזכויות האדם, בכך שאפשר ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה 18 דחיות במסירת נתונים לוועדת החקירה, במשך כשנתיים, ולדבריו מתוך ניגוד אינטרסים של השופט יצחק עמית.[9] בערוץ 14 דווח ביוני 2025 כי היועצת המשפטית לממשלה מסרבת לשתף פעולה עם הוועדה, וכי בג"ץ נוטה לעמדתה.[10]

זיוף פרוטוקולים

זיוף פרוטוקול על ידי שופט מהווה עבירה פלילית לפי כמה סעיפים בחוק העונשין:

  1. זיוף בידי עובד הציבור (סעיף 421), עבירה שעונשה עד חמש שנות מאסר.[11]
  2. שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244), עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר.
  3. מרמה והפרת אמונים (סעיף 284), עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר.
  4. שימוש לרעה בכוח המשרה (סעיף 280), עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר.

מעבר לעבירות הפליליות, זיוף פרוטוקול מהווה הפרה חמורה של כללי האתיקה לשופטים, ועלול להוביל לסנקציות משמעתיות באמצעות נציב תלונות הציבור על שופטים.

הוכחת זיוף פרוטוקול על ידי שופט אינה קלה, בשל האיסור להקליט ולצלם את ההליך המשפטי – איסור המונע שקיפות מלאה ואינו מאפשר להציג ראיה תקפה יותר מהתמלול שנעשה בידי הקצרנית. למרות זאת היו מקרים שבהם הוכח "שיפוץ" של פרוטוקול על ידי שופט. בשל הקושי להוכיח, יש הסבורים כי המקרים שהוכחו הם קצה הקרחון.

"שיפוץ" פרוטוקולים על ידי השופטת ורדה אלשיך

בינואר 2012 נחשף כי השופטת ורדה אלשיך, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, "שיפצה" בדיעבד פרוטוקול של דיון משפטי.[12] אלשיך לא הודחה מתפקידה, אך זכתה לביקורת נוקבת של נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, שקבע כי ביצעה בפרוטוקול תיקונים טכניים ומהותיים שלא כדין, בין השאר כדי להחמיר בתיאור התנהלותו של עורך דין שנגדו הגישה תלונה ללשכת עורכי הדין.[12] בעקבות ההחלטה נרשמה בתיקה האישי אזהרה חמורה, ולא ננקט הליך הדחה.

בספטמבר 2013 קבע הנציב גולדברג, בעניין תלונה נוספת, כי אלשיך שבה והוסיפה דברים לפרוטוקול שלא בדרך הקבועה בדין, וכי שוחחה על תיק שנדון לפניה עם סגנית הכונס הרשמי ועם הנאמן שמינתה, ללא נוכחות באת כוחה של המתלוננת.[13]

פרשות הנוגעות לשופטי בית המשפט העליון

אהרן ברק

בספרו "אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק" משנת 2003 מפרט עו"ד יוסי דר מעשי שחיתות רבים, לכאורה, של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, ובהם נפוטיזם, הפרת חוקים וקשרים תוך ניגודי עניינים. לטענת המבקרים, הדומיננטיות של ברק כנשיא העליון השפיעה על דפוסי פעולה דומים במערכת המשפט כולה.

בראיון מצולם הודה ברק כי בבית המשפט העליון היה נפוטיזם, ואמר כי בזמנו לא חשב שיש בכך פגם.[14] בערוץ TOV פורסמה עדותה של דוברתו לשעבר, אסתר אשד, שלפיה ברק שוחח עמה ישירות על הצער שנגרם לו מכך שאשתו לא מונתה לתפקיד שיפוטי בכיר, בעת שכיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון ואשד שימשה בתפקיד בכיר במשרד המשפטים.[15]

דורית ביניש

העיתונאי יואב יצחק טען כי נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש פעלה לקידומם לבית המשפט העליון של אישים שסייעו, לטענתו, בחילוץ בעלה, עו"ד יחזקאל ביניש, מהגשת כתב אישום בגין אי-העברת ניכויים – השופטים עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין, דוד חשין, עוזי פוגלמן והיועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז. בין היתר טען כי השופט חשין הוציא, במעמד צד אחד, צו זמני שמנע בפועל את הגשת כתב האישום, ושלושה ימים לאחר מכן "נזכר" כי לא הייתה לו סמכות.[16]

אסתר חיות

לטענת המבקרים, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר אסתר חיות השתמשה בכוחה כדי להיטיב למקורביה מספר פעמים. ב-2020 פרסם קלמן ליבסקינד סדרת תחקירים ובהם הטענות הבאות:[17][2]

  • חיות, הממעטת להעביר תיקים לגישור, העבירה שלושה תיקים לגישור אצל השופטת בדימוס הילה גרסטל, חברתה הקרובה.
  • חיות הצביעה בוועדה לבחירת שופטים בעד מינוי עוזרתה המשפטית לשעבר, ליאת בנמלך, לשופטת, לאחר שמועמדותה נדחתה שלוש פעמים קודם לכן.
  • בשנים 2014–2015 קיבלה חיות להתמחות בלשכתה את בתו של עו"ד גיורא ארדינסט, חבר קרוב שלה המופיע ברשימת המניעויות שלה. חיות טענה כי הקשר עם ארדינסט התהדק רק ב-2016, לאחר סיום ההתמחות; ליבסקינד הצביע על כך שארדינסט הופיע ברשימת המניעויות שלה כבר ב-2012.
  • חיות דנה למעלה מעשר פעמים בתיקים שעסקו בעניינן של חברות שבעלה, עו"ד דוד חיות, ייצג; למשל, במרץ 2009 ניתן פסק דין בתביעת המוסד לביטוח לאומי נגד חברות הביטוח הראל ואבנר, שאותן ייצג בעלה.

ח"כ שלמה קרעי הגיש תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים בשישה מקרים של ניגוד עניינים לכאורה. הנציב, השופט בדימוס אורי שהם, דחה את התלונה ביולי 2020 וקבע כי לא מצא שחיות פעלה בניגוד עניינים באיזו מהפעולות: לגבי הגישור נקבע כי אין תשתית עובדתית לקביעה שהתיקים הועברו רק בשל הקשר החברי, ולגבי מינוי בנמלך נקבע כי מונתה שש שנים לאחר סיום תפקידה, בחלוף התקופה שנקבעה בנוהל למניעת ניגוד עניינים. בעניין ארדינסט מסרה חיות לנציב כי לא היה לה כל קשר חברי עמו באותה עת, וכי הכללתו ברשימת המניעויות נבעה משיקול אחר הנוגע לבעלה.[18]

ענת ברון

ביוני 2018 פרסם ליבסקינד תחקיר שלפיו השופטת ענת ברון, בכהונתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, דחתה בפרק זמן קצר חמש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד מפעל הפיס, בסכום מצטבר של מיליארדי שקלים. באותה שנה, לפי התחקיר, בחר מפעל הפיס – בפעם הראשונה והאחרונה – לתרום סכום גדול לקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, שבעלה מכהן כיושב ראש הוועד המנהל שלו והמקיים פעילויות לזכר בנה, שנרצח בפיגוע. ברון עצמה תרמה למוסד יותר מחצי מיליון שקלים.[19][20] התנועה למשילות ודמוקרטיה פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים בדרישה לפתוח בחקירה בחשד לשוחד ולהפרת אמונים, וציטטה את דברי ברון עצמה, שלפיהם עבירת שוחד יכולה להתגבש גם כאשר הנהנה מטובת ההנאה הוא אדם שלישי. התנועה טענה גם כי נציב התלונות דאז, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, דחה תלונה קודמת בנושא מבלי שפסל את עצמו, אף שכיהן כחבר וכממלא מקום יושב ראש המועצה המייעצת של מפעל הפיס.[20]

עוזי פוגלמן

ליבסקינד חשף ביוני 2020 כי השופט עוזי פוגלמן, שנמנע מלדון בעניינים שבהם הופיע בעלה של עוזרתו המשפטית לשעבר – בכיר בפרקליטות – דן בעתירה שבה ייצג אותו בכיר את המדינה. לפי תשובת פוגלמן: "שלושה חודשים אחרי שהעוזרת, אשתו, סיימה לעבוד אצלי, הסרתי את שמו מהרשימה, ישבתי בתיק שלו ו-5 ימים אחרי זה החזרתי לרשימה". במקרה אחר הסיר פוגלמן מרשימת המניעויות שלו את שמה של עוזרת משפטית קודמת, עו"ד כרמל בן צור, בסמוך לדיון בעתירה שבה הופיעה.[21]

חנן מלצר

רגע לפני פרישתו מבית המשפט העליון באפריל 2021 פרסם השופט חנן מלצר פסק דין בתחום הביטוח, שבו טען כי יש להיזהר ממתן כוח עודף לרגולטורים מחשש ל"דלת מסתובבת". כחצי שנה לאחר מכן, בינואר 2022, קיבל את הצעת בעל השליטה שלמה אליהו והתמנה ליושב ראש מגדל אחזקות, מהשחקניות החזקות בשוק הביטוח הישראלי.[8] באוגוסט 2024 דווח כי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון העלתה חששות כבדים לגבי התנהלותו כיושב ראש, ובהם מינוי מנכ"ל לכאורה תוך עקיפת דירקטוריון מגדל ביטוח, הליך בחירת חברת הייעוץ האסטרטגי, וסירובו הראשוני לפנות את משרדיו בבניין החברה כפי שדרש הרגולטור.[22]

בנוסף פורסם כי מלצר רכש שטח באזור שדה דב, וכי מההחלטה לפנות את השדה ומהפסיקות שאחריה הרוויח הון.[23]

מני מזוז

באוגוסט 2014 נחשב מני מזוז, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, למועמד לבית המשפט העליון. באותה עת פורסם כי בדיקה של החשב הכללי העלתה שבשנים 2004–2010, בכהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, שילמה לו המדינה בטעות הפרשות לקרן השתלמות בשיעור 7.5% במקום 5%, וכן דמי הבראה וקצובת ביגוד, בסכום מצטבר של כ-100 אלף שקלים. משרד המשפטים דרש ממזוז באוקטובר 2013 להשיב את הכסף, ומזוז סירב, בטענה כי אין מדובר בטעות וכי גם אם שולמו סכומים בטעות אין לדרוש את השבתם רטרואקטיבית.[24] מזוז מונה לבית המשפט העליון בהמשך אותה שנה.

דפנה ברק-ארז

בתחקיר כאן חדשות מיוני 2020 נטען כי השופטת דפנה ברק-ארז ישבה בתיק שבו הופיע ד"ר רויטמן, שאותו הנחתה לעבודת הדוקטורט במשך שנים והמשיכה ללוותו גם לאחר מכן. היא הכניסה את רויטמן לרשימת המניעויות שלה, והוציאה אותו מהרשימה לקראת הופעתו בתיק לפניה.[25]

ביוני 2025 דווח בערוץ 14 על חשש למשוא פנים של ברק-ארז בעתירות בעניין מינוי ראש השב"כ, לאחר שדנה בתיק אף שפעילה אצל אחת העותרות רשומה ברשימת המניעויות שלה.[26]

יצחק עמית

המלכ"ר אם תרצו מרכז את הטענות נגד השופט יצחק עמית בדף מתעדכן.[27]

דיון בעניינן של חברות שברשימת המניעויות. באוגוסט 2023 פרסם ליבסקינד כי עמית דן ופסק בעניינן של חברות שהוא עצמו הגדיר ברשימת המניעויות שלו: לפי התחקיר, החל משנת 2010 דן עמית בענייניו של הבנק הבינלאומי בלפחות 13 מקרים, בעוד אחיו משמש כדירקטור בבנק, ופסק לטובת הבנק; חברה נוספת שלגביה הצהיר על ניגוד עניינים היא דור אלון, שגיסו משמש כיושב ראש שלה, ועמית דן ופסק לטובתה.[28] בערוץ 14 דווח כי עמית העניק לאחיו ייפוי כוח נוטריוני לטיפול בנכסיו.[29] עמית לא נחקר בחשד לעבירה כלשהי.

הליכים משפטיים תחת שם אחר. בינואר 2025 חשף העיתונאי נטעאל בנדל כי עמית, אז ממלא מקום הנשיא, היה צד למספר הליכים משפטיים שנגעו לדירה בבעלותו ובבעלות אחיו בדרום תל אביב, תוך שימוש בשמו הקודם, גולדפריינד, ומבלי שדיווח על כך; רוב עורכי הדין המעורבים לא ידעו כי הם מייצגים בפועל שופט בבית המשפט העליון. לפי הפרסום, שופט שדן באחד ההליכים הובא בהמשך לדיון בוועדה לבחירת שופטים בעת שעמית היה חבר בה, ועמית דן בשלושה תיקים שבהם הופיע עורך הדין שייצג אותו.[30] עמית השיב לשר המשפטים כי "הטענה לקיומו של ניגוד עניינים אין בה ולא כלום".[30]

חשד לעבירות בנייה. ב-2019 רכש עמית וילה במבשרת ציון. בהמשך התברר כי בבית קיימת עבירת בנייה, וב-2020 נדרש עמית על ידי ועדת התכנון המקומית להחליף את גג הרעפים בגג בנוי כדי לקבל היתר ולהכשיר את העבירה, בתוך שלוש שנים. לפי הפרסום, עמית לא קיים את הדרישה, ומ-2023 פקע ההיתר.[31]

נבחרת הדירקטורים. ב-2021 הוגשה לבג"ץ עתירה נגד החלטת השר דוד אמסלם לבטל את "נבחרת הדירקטורים" של החברות הממשלתיות. עמית, כשופט תורן, נתן צו ביניים שהקפיא את המהלך, בעוד אחיו, חנוך דב גולדפריינד, נמנה עם הנבחרת.[32][29]

חברת אקרו. ב-8 ביוני 2025 נחשף כי עמית נמנע מלפסול את עצמו בהליך משפטי הנוגע לחברה שהייתה חתומה עמו על חוזה להשבחת נכס נדל"ן שבבעלותו.[33]

החלטת נציב תלונות הציבור. ב-31 בדצמבר 2025 פרסם נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, החלטה בעשרות תלונות שהוגשו נגד עמית – ובהן טענות בעניין הבנק הבינלאומי, קבוצת אקרו, עבירות הבנייה והשופט קובי ורדי שדן בעתירה שעמית היה צד לה – לאחר בדיקה שכללה זימון עדים, ובהם אחיו של עמית ועמית עצמו. הנציב מצא מוצדקת תלונה אחת – בעניין נבחרת הדירקטורים – וקבע כי היה על עמית לתת גילוי נאות על הקשר של אחיו לעניין הנדון, ואף להימנע מדיון. יתר התלונות נדחו; הנציב ציין כי עמית "אינו עבריין בנייה", והמליץ לעגן חובת דיווח של שופטים על היותם צד להליכים משפטיים.[34][32] שר המשפטים יריב לוין קרא בעקבות ההחלטה לעמית להתפטר לאלתר; ארגון לביא טען כי עמית "מתיר לעצמו פעם אחר פעם לעסוק בנושאים בהם הוא מצוי בניגוד עניינים". עמית מסר כי הוא מכבד את הקביעה, כי מתוך עשרות תלונות נמצאה אחת בלבד מוצדקת, וכי הנציב לא קבע שיש לנקוט צעדים נוספים.[32]

חאלד כבוב

בפברואר 2024 דרשו השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר, חברי הוועדה לבחירת שופטים, להתניע הליך להדחת שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב. הדרישה באה על רקע חשיפת העיתונאי אבישי גרינצייג, שלפיה ילדיו, ובעיקר בתו, עו"ד מרים כבוב, עשו שימוש בשמו ובתמונתו לקידום משרדי עורכי הדין שלהם, וכי כבוב השתתף בחנוכת משרדה של בתו והצטלם סמוך לתמונתו המעטרת את קיר המשרד.[35][36] בישיבת הוועדה נמסר כי נציב תלונות הציבור על שופטים חידש את בדיקתו בעניין, והשופטים החברים בוועדה דרשו להמתין לסיומה לפני כל דיון.[35]

שחיתות בפרקליטות הצבאית

טובות הנאה לפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי

הפרקליטה הצבאית הראשית, יפעת תומר-ירושלמי, קיבלה טובות הנאה מהמיליארדר מריוס נכט, המחזיק בכ-8% מהבעלות בקשת 12, ביולי 2022, בעת כהונתה כפצ"רית. הדבר נחשף בערוץ 14 באוגוסט 2024 ולא הוכחש על ידי תומר-ירושלמי.[37] טובת ההנאה כללה סוף שבוע ביוון לה ולבעלה, ובכללו טיסה במטוס פרטי, אירוח מלא, נסיעה ברכבי יוקרה ומסיבה שכללה הופעה פרטית של הזמר הבריטי סיל. תומר-ירושלמי לא השתתפה בהוצאות. בכך הפרה לכאורה את חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979.[38]

בתגובה לפרסום מסר דובר צה"ל כי האירוע נערך למעלה משנתיים קודם לכן, בשנת 2022, על ידי אשתו דאז של נכט, שהיא חברה אישית קרובה של הפצ"רית מזה שנים ארוכות.[37]

הדלפת הסרטון מפרשת שדה תימן

ב-8 באוגוסט 2024 פורסם בערוץ 12 סרטון מחומרי החקירה של הפרקליטות הצבאית בפרשת שדה תימן, שהוצג כראיה להתעללות של חיילי מילואים בעציר. הסרטון הופץ בעולם, ומבקרי הפרקליטות תיארו אותו כעלילת דם נגד לוחמי צה"ל. בספטמבר 2024 הגיש פורום "בוחרים בחיים" של המשפחות השכולות ונפגעי הטרור עתירה דחופה לבג"ץ, באמצעות עורכי הדין ד"ר איתמר מירון וירין ראובן, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד מדליפי הסרטון. העותרים טענו כי מדובר בסרטון "מבושל ומסולף", כי ההדלפה אירעה בעיצומה של הלחימה בעזה ומסכנת את ביטחון המדינה, וכי היא מהווה עבירה על סעיפים רבים בחוק העונשין, בחוק השיפוט הצבאי ובפקודות הצבא. בין המשיבים נמנו היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה, הרמטכ"ל, המלמ"ב ומשטרת ישראל.[39] בהמשך הוגשו עתירות נוספות, ובהן בקשה שהחקירה לא תתנהל בידי הפרקליטות הצבאית או המשטרה הצבאית, בהיותן נתונות בניגוד עניינים. בפועל מינתה תומר-ירושלמי את סגנה, הכפוף לה, לחקור את ההדלפה.[40]

ההדלפה לערוץ שבבעלות חלקית של מי שממנו קיבלה תומר-ירושלמי את טובות ההנאה עוררה טענות לניגוד עניינים לכאורה. בערוץ 14 נכתב כי קבלת המתנה מבעל הון שבשליטתו החלקית ערוץ טלוויזיה מרכזי המסקר את צה"ל עלולה להעמיד את הפצ"רית במצב של ניגוד עניינים לכאורה, וכי הסרטון – שרק לפרקליטות הצבאית הייתה גישה אליו – מצא את דרכו לאותו ערוץ; זאת מבלי להאשימה אישית.[37] בעקבות הפרשה החלה מחאה של אזרחים וארגונים, ובהם אם תרצו ואריות הימין, מול ביתה של תומר-ירושלמי ברמת השרון.[41]

ב-29 באוקטובר 2025 הודיעה היועצת המשפטית לממשלה על פתיחת חקירה פלילית בעניין ההדלפה, ותומר-ירושלמי הוצאה לחופשה. ב-31 באוקטובר 2025 הגישה את התפטרותה לרמטכ"ל אייל זמיר, ובמכתב ההתפטרות הודתה: "אישרתי הוצאת חומר לתקשורת בניסיון להדוף תעמולה שקרית נגד גורמי אכיפת החוק בצבא. אני נושאת באחריות מלאה". בהודאתה קיבלה אחריות גם על הבדיקה הפנימית שנוהלה בפרקליטות, אף שלא הייתה שאלה אמיתית מי עמד מאחורי ההדלפה, ועל הדיווח לבג"ץ שלפיו לא אותר מקור ההדלפה.[42][43] שר הביטחון ישראל כ"ץ מסר: "הפצ"רית התפטרה וכך ראוי".[42] נגדה נפתחה חקירה פלילית בחשד לשיבוש מהלכי משפט ולמרמה והפרת אמונים, ובהמשך הודחה משירות צבאי.

מינוי כפצ"רית, לכאורה בתמורה לסגירת תיק להרצי הלוי

חשד נוסף לשוחד לכאורה עלה בעניין מינויה של תומר-ירושלמי לתפקיד הפצ"רית. בדצמבר 2020 סורבה כניסתו של מפקד פיקוד הדרום דאז, האלוף הרצי הלוי, לבסיס חצרים, והתפתח עימות חריג בינו לבין חיילים, שבו לפי הדיווח אמר "את רוצה שאתפשט?".[44] לפי הפרסום בערוץ 14, החיילת הגישה תלונה, והתיק נסגר בהתערבותה של תומר-ירושלמי; לימים, בהיותו סגן הרמטכ"ל, תמך הלוי במינויה לפצ"רית. הערוץ הדגיש כי אין בכך כדי לקבוע שקיים קשר בין שני הדברים.[45] בתגובה לפרסום מסר דובר צה"ל כי "הטענות המוצגות בכתבה הן שקר וכזב, עיוות מכוון וזדוני של העובדות".[45]

הטענות בשיח הרפורמה המשפטית

תומכי הרפורמה המשפטית מציגים את הפרשות כמכלול אחד. אתר legal-reforms.org מרכז אותן תחת הכותרת "שחיתויות בג"צ" וטוען כי בהיעדר בקרה חיצונית על הרשות השופטת, ההתנגדות של שופטי בית המשפט העליון לרפורמה נובעת, בין השאר, מחשש לאובדן יתרונות אישיים. לטענת האתר, מאחר שהשחיתויות נעשות במחשכים ובשיתוף פעולה של רוב התקשורת, סביר שהיקפן בפועל גדול מהידוע.[46]

עמדות מנגד

  • נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כתבה לנציב תלונות הציבור, בתגובה לתלונת קרעי, כי "קשה להשתחרר מהרושם שהתלונה אינה אלא חלק ממסע מכוון של השחרה ודה-לגיטימציה המתנהל מזה זמן מה נגד בית המשפט העליון וחלק משופטיו באופן אישי". הנציב שהם חתם את החלטתו באמירה כי "התוקפנות וההתלהמות" שאנו עדים להן לא יביאו לקידום המטרות הלגיטימיות של יתר שקיפות מצד המערכת.[18]
  • בהחלטת הנציב קולה בעניין הנשיא עמית נדחו עשרות תלונות, לרבות טענות לניגודי עניינים בנושאים אחרים ולעבירות בנייה; התלונה היחידה שנמצאה מוצדקת עסקה בחובת הגילוי הנאות, והנציב לא הורה על נקיטת צעדים נוספים.[34][32]
  • בעניין השופט כבוב, השופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים התנגדו לדיון בהדחה בטרם תסתיים בדיקת הנציב.[35]
  • ממגדל אחזקות נמסר, בתגובה לביקורת על מינוי מלצר, כי לאורך כל תקופת פעילותו המקצועית פעל בהתאם לחוק, לטובת הצרכנים והמבוטחים.[8]
  • תומר-ירושלמי טענה במכתב ההתפטרות כי ההדלפה נועדה להדוף "מסע דה-לגיטימציה פסול וכוזב" נגד הפרקליטות הצבאית ומשרתיה.[43]

לקריאה נוספת

  • עו"ד יוסי דר, אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק, 2003 (הוצאה דיגיטלית מחודשת, 2025).

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ 1.0 1.1 1.2 רשימת מניעויות העליון: ההחלטה נתונה בידי השופטים בלבד, מקור ראשון, 5 ביולי 2020.
  2. ↑ 2.0 2.1 2.2 אסתר חיות, קחי אחריות, מידה, 16 ביולי 2020.
  3. ↑ נציבות תלונות הציבור על שופטים – דין וחשבון שנתי לשנת 2022, תמוז התשפ"ג.
  4. ↑ ד"ר לימור זר-גוטמן, מומחית לאתיקה, רשימת הצהרות ניגוד העניינים של שופטי העליון מעלה שאלות רבות, כאן חדשות (יוטיוב), 29 ביוני 2020.
  5. ↑ רשת הקשרים במינוי תפקידים בבית המשפט העליון, יוטיוב.
  6. ↑ פרופ' ירון זליכה, קשר בין הון לבית המשפט, ערוץ TOV (יוטיוב), 14 ביולי 2023.
  7. ↑ פרופ' ירון זליכה: "מערכת המשפט משתפת פעולה עם מונופולים בישראל", TOV, 14 ביולי 2023.
  8. ↑ 8.0 8.1 8.2 אבישי גרינצייג, מופע של ניתוק: השופט חנן מלצר הזהיר מדלת מסתובבת בתחום הביטוח. ואז מונה ליו"ר מגדל אחזקות, גלובס, 19 בינואר 2022.
  9. ↑ פרופ' משה כהן-אליה, מֹשֶׁבַע | פרק 53: הרוגלות - איך בג"ץ פוגע בזכויות האדם?, יוטיוב – ערוץ משבע, 6 ביולי 2025.
  10. ↑ יאיר אלטמן, ועדת הרוגלות: בהרב-מיארה מסרבת לשתף פעולה, בג"ץ נוטה לעמדתה, ערוץ 14, 10 ביוני 2025.
  11. ↑ חוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 421, נבו.
  12. ↑ 12.0 12.1 יובל יועז, השופטת ורדה אלשיך "שיפצה" פרוטוקול דיון, חדשות מחלקה ראשונה (News1), 23 בינואר 2012.
  13. ↑ צבי הראל, לא למדה לקח: השופטת שוב "שיפצה" פרוטוקול, ישראל היום, 9 בספטמבר 2013.
  14. ↑ אהרון ברק מודה שבבית המשפט העליון היה נפוטיזם: "לא חשבתי שזה פגום", יוטיוב, פברואר 2023.
  15. ↑ לא יאומן: הנפוטיזם של אהרן ברק נחשף לראשונה בעדות מבפנים, TOV, פברואר 2022.
  16. ↑ "ביניש פעלה ופועלת כעבריינית סידרתית", ערוץ 7.
  17. ↑ קלמן ליבסקינד, אקטיביזם שיפוטי: אוסף ניגודי העניינים השלם של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, מעריב, 2020.
  18. ↑ 18.0 18.1 קליקה: נציב התלונות על שופטים מגבה את חיות בפרשות ניגוד העניינים, ערוץ 14, 2020.
  19. ↑ קלמן ליבסקינד, השופטת ענת ברון דחתה תביעות נגד מפעל הפיס, שתרם כסף למוסד בראשו עומד בעלה, מעריב, 10 ביוני 2018.
  20. ↑ 20.0 20.1 דרישה לחקירה נגד השופטת ברון, ערוץ 7, 11 ביוני 2018.
  21. ↑ קלמן ליבסקינד, קלמן ליבסקינד על ניגוד העניינים לכאורה של השופט פוגלמן, מעריב, 28 ביוני 2020.
  22. ↑ דרמת ענק במגדל: יו"ר החברה שוקל לפרוש, אייס, 29 באוגוסט 2024.
  23. ↑ מי המרוויחים מפינוי שדה דב, רוטר, 3 באוגוסט 2019.
  24. ↑ לילך ויסמן, המדינה: מני מזוז מסרב להחזיר 100 אלף שקל שקיבל בטעות, גלובס, 31 באוגוסט 2014.
  25. ↑ צח שפיצן, רשימת הצהרות ניגוד העניינים של שופטי העליון מעלה שאלות רבות, כאן חדשות (יוטיוב), 29 ביוני 2020.
  26. ↑ מוטי קסטל, חשש למשוא פנים של השופטת ברק ארז בעניין מינוי ראש השב"כ, ערוץ 14, 25 ביוני 2025.
  27. ↑ מחלקת המחקר של המלכ"ר אם תרצו, הכר את השופט: יצחק עמית, אם תרצו, דף מתעדכן.
  28. ↑ קלמן ליבסקינד, על ניגודי העניינים של הנשיא הבא של בית המשפט העליון, מעריב, 25 באוגוסט 2023.
  29. ↑ 29.0 29.1 נציב תלונות השופטים קבע: יצחק עמית פעל בניגוד עניינים, ערוץ 14, 31 בדצמבר 2025.
  30. ↑ 30.0 30.1 השופט עמית משיב לשר המשפטים: "הטענה לקיומו של ניגוד עניינים אין בה ולא כלום", בחדרי חרדים, 14 בינואר 2025.
  31. ↑ יאיר אלטמן, חשד לעבירות בנייה בביתו של נשיא בית המשפט העליון המיועד, ערוץ 14, 13 בינואר 2025.
  32. ↑ 32.0 32.1 32.2 32.3 השופט קולה קבע: התלונה נגד השופט עמית – מוצדקת, מקור ראשון, 31 בדצמבר 2025.
  33. ↑ יאיר אלטמן, נחשף: השופט עמית נמנע מלפסול עצמו בהליך משפטי בעניינה של חברה שהייתה חתומה עמו על חוזה, ערוץ 14, 8 ביוני 2025.
  34. ↑ 34.0 34.1 נציבות תלונות הציבור על שופטים, החלטה מס' 65/25 בעניין הנשיא יצחק עמית, אתר הממשלה, דצמבר 2025.
  35. ↑ 35.0 35.1 35.2 הדרישות להדחת השופט חאלד כבוב ייאלצו להמתין, מקור ראשון, 29 בפברואר 2024.
  36. ↑ הוועדה למינוי שופטים תדון בהדחת שופט העליון חאלד כבוב, ערוץ 7, פברואר 2024.
  37. ↑ 37.0 37.1 37.2 יאיר אלטמן, בלעדי: כך התפנקה הפצ"רית במסיבת הפאר של בעל שליטה בערוץ 12, ערוץ 14, 12 באוגוסט 2024.
  38. ↑ חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979, נבו.
  39. ↑ עתירה לבג"ץ בעקבות התיעוד משדה תימן: "סרטון מבושל ומסולף", סרוגים, 12 בספטמבר 2024.
  40. ↑ יאיר אלטמן, הפצ"רית מינתה את סגנה לחקור את ההדלפה – בה היא חשודה בעצמה, ערוץ 14, 1 בינואר 2025.
  41. ↑ אלינור פבריקר, "עצרי את הרדיפה": פעילי ימין מפגינים מול בית הפצ"רית, מקור ראשון, 20 באוגוסט 2024.
  42. ↑ 42.0 42.1 טלטלה בצה"ל: הפצ"רית הגישה את התפטרותה, ערוץ 7, 31 באוקטובר 2025.
  43. ↑ 43.0 43.1 הפצ"רית מודה: אישרתי את ההדלפה | מכתב ההתפטרות המלא, ערוץ 7, 31 באוקטובר 2025.
  44. ↑ כרמלה מנשה, "את רוצה שאתפשט?": עימות חריג בין אלוף הרצי הלוי לחיילים בחצרים, כאן 11 (יוטיוב), 31 בדצמבר 2020.
  45. ↑ 45.0 45.1 יאיר אלטמן, הפצ"רית סגרה תלונה נגד הלוי וקיבלה את תמיכתו בקידומה לתפקיד, עכשיו 14, 15 באוגוסט 2024.
  46. ↑ שחיתויות בג"צ, אתר legal-reforms.org.
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.org/index.php?title=שחיתות_משפטית_בישראל&oldid=632"