החטיבה היהודית בשב"כ

החטיבה היהודית בשב"כ (מכונה גם המחלקה היהודית והאגף היהודי) היא יחידה בשירות הביטחון הכללי האמונה על סיכול וחקירה של פעילות המוגדרת חתרנות מדינית בקרב אזרחי ישראל או פעילות שמכנים ברירים לשעבר ביחידה "טרור יהודי". שמה הרשמי, כפי שמותר לפרסום, הוא "החטיבה לסיכול טרור וחתרנות מדינית בקרב מגזר ישראל וזרים".^[1]

פעילות החטיבה עומדת במוקד מחלוקת ציבורית, משפטית ופוליטית מתמשכת, הנוגעת לשיטות החקירה שלה, לשימוש במעצרים מנהליים, להפעלת סוכנים סמויים בקרב מתיישבים ולחלקה באירועים שקדמו לרצח יצחק רבין. חלק מהטענות נגדה התקבלו בערכאות משפטיות וכן עלו דרישות, כולל ע"י נבחר ציבור בכיר, לבטלה (ראו להלן).

השם הרשמי, "החטיבה לסיכול טרור וחתרנות מדינית בקרב מגזר ישראל וזרים", אינו בשימוש רווח, והכינוי "החטיבה היהודית" השתרש מאז פרשת המחתרת היהודית וועדת שמגר.^[1]

דביר קריב, בכיר לשעבר בחטיבה, טען כי הכינוי הוצמד ליחידה מתוך כוונה לייצר לה דמוניזציה, והפנה לשם הזהה שנשא גוף במנגנון הביטחון הנאצי. לדבריו, תיאור מדויק יותר לפעילות היחידה הוא "החטיבה לסיכול טרור לא ערבי", שכן היא עוסקת בחתרנות, בריגול ובקבוצות מקצוות פוליטיים שונים — כל מה שאינו המגזר הערבי, שבו עוסק רוב השב"כ.^[1]

מעמד החטיבה נגזר מחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002, המגדיר את ייעוד השירות כשמירה על "ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה".^[2]

זהותם של ראשי החטיבה המכהנים חסויה והם מזוהים באות בלבד.

• כרמי גילון — עמד בראש המחלקה היהודית בשנים 1982–1986 ^[3]. בהמשך מונה ע"י ממשלת רבין לתפקיד ראש השב"כ וכיהן בתפקיד בשנים 1995–1996. גילון התפטר לאחר רצח רבין.^[4]
• א — ראש החטיבה נכון ל-2025, השעה את עצמו מתפקידו באפריל אותה שנה (ראו להלן).

מעצר מנהלי הוא מעצר הנעשה בהחלטה מנהלית של הרשות המבצעת ולא בהחלטת בית משפט, ואינו מיועד לצורכי חקירה או משפט.

ב-2 באוגוסט 2015, בעקבות פרשת דומא, אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את השימוש במעצרים מנהליים גם נגד חשודים יהודים בטרור.^[5] בשנים שלאחר מכן גבר השימוש בצווים אלה נגד יהודים ביהודה ושומרון.^{[דרוש מקור]}

בספטמבר 2024 הוצא צו מעצר מנהלי, בחתימת שר הביטחון דאז יואב גלנט, נגד הבמאי אברהם שפירא מיצהר. במועד המעצר עסק שפירא בהפקת סרט תחקיר על פעילות השב"כ בשנות ה-90, ובכללה הפעלת סוכנים מדיחים והפעלת אבישי רביב.^[6] עורך הדין עדי קידר מארגון חוננו, שייצג אותו, טען כי מדובר במעצר חריג נגד אדם ללא עבר פלילי, וכי מעצר ללא ראיות וללא משפט מהווה פגיעה בחופש הביטוי.^{[דרוש מקור]}

ב-22 בנובמבר 2024, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ על הפסקת השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד תושבים יהודים ביהודה ושומרון — שינוי מדיניות רב-שנתי.^[7][8]

כ"ץ הודיע על ההחלטה בפגישה שקיים באותו שבוע עם ראש השב"כ רונן בר, וביקש ממנו להציב כלים אלטרנטיביים במקומם.^[7] לפי ההודעה, השר לא ביטל בשלב זה את הצווים הקיימים, אלא הודיע כי לא יאריך אותם עם פקיעתם ולא יחתום עוד על צווים נגד יהודים.^[7] במקביל הבהיר כי הוא מגנה כל תופעת אלימות נגד פלסטינים ונטילת החוק לידיים, וקרא להנהגת ההתיישבות להביע עמדה פומבית דומה.^{[דרוש מקור]}

תגובות. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בירך על "החלטה אמיצה ומתבקשת".^[9] ח"כ צבי סוכות אמר כי "המתיישבים ביהודה ושומרון אינם אזרחים סוג ב'", וכי פרקטיקות המיועדות למלחמה באויב אמורות לשמש למלחמה באויב בלבד.^[8] השר יצחק וסרלאוף הגדיר את ההחלטה שינוי של "המדיניות הפושעת כלפי המתיישבים" וקרא לבטל גם את הצווים הקיימים.^[8]

מנגד, ח"כ גדי איזנקוט הגדיר את ההחלטה "שגיאה חמורה ומסוכנת" ^[10]. ח"כ אחמד טיבי אמר כי מדובר ב"תעודת כשרות של שר הביטחון לטרור יהודי" ^[11].

ביטול הצווים בפועל. בדצמבר 2024 פורסם כי כ"ץ חזר בו מההחלטה וכי המעצרים המנהליים יימשכו, אך למחרת הכחיש זאת והבהיר כי "המדיניות עליה החלטתי בתוקף ומתקיימת במלואה" ^[12].

בינואר 2025 הודיע כ"ץ על ביטול צווי המעצר המנהליים הקיימים ועל שחרור המתיישבים העצורים לאלתר. את ההחלטה נימק ברקע השחרור הצפוי של אסירים פלסטינים לשטחי יהודה ושומרון במסגרת עסקת החטופים, ובכוונה "להעביר מסר ברור של חיזוק ועידוד ההתיישבות, הניצבת בחזית המאבק מול הטרור הפלסטיני".^[13]

החטיבה עושה שימוש בצווי הרחקה מנהליים מאזור יהודה ושומרון. במקרה שדווח בערוץ 7 נמסר למקבל צו כי הוא "מקשה על פעילות החטיבה היהודית בשב"כ וימ"ר ש"י נגד פשיעה לאומנית באזור".^[14]

אחד מדפוסי הפעולה המיוחסים לחטיבה הוא השתלת סוכנים סמויים בקרב קהילות מתיישבים לאורך זמן. הסוכן המוכר ביותר בדפוס זה היה אבישי רביב, שכונה "שמפניה" ונחשף לאחר רצח רבין.^[15]

בערוץ 7 פורסמה עדותו של גלעד ניצן, שתיאר ניסיון גיוס מצד גורמים שהזדהו בדיעבד כאנשי המחלקה היהודית, ובכללו תשלום במזומן ושימוש ב"סיפור כיסוי" של יום שטח.^[16]

לפי דיווח בערוץ 7, מינתה החטיבה פרויקטור שתפקידו לגייס רבנים וראשי מועצות במטרה להרחיק צעירים מפעילות אלימה.^[14]

בינואר 2019 שודר בתוכנית התחקירים "זמן אמת" של כאן 11 הפרק "נשואות לשב"כ" (עונה 2, פרק 21), בבימויו ובתחקירו של פז שוורץ.^[15][17]

הפרק עוסק בנשים מקריית ארבע שגילו כי בעליהן הם סוכנים שתולים של המחלקה היהודית בשב"כ. במרכזו סיפורה של ריקי איל, שהכירה את בעלה בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה ובראשית פעולות "תג מחיר", חיה עמו שלוש שנים ואז גילתה כי הוא סוכן שב"כ המרגל אחר המקורבים לה ביותר.^[15] הסרט מציג את רביב כמפורסם שבסוכנים מסוג זה.^[15]

בערוץ 7 תוארה היצירה כמסמך על שיטות פעולה של השב"כ כלפי נשים.^[18]

צוות ההפקה: בימוי ותחקיר — פז שוורץ; תחקיר נוסף — נטלי גזנדה; הפקה — רן גולן; חברת הפקה — סלוצקי אפיקי תקשורת ודנה כהן הפקות; צילום — עודד קירמה; עריכה — חוני סטולר; מוזיקה מקורית — יהודה אשש; פסקול — אופיר לוקיי. גוף תומך: תאגיד השידור הישראלי.^[15]

אבישי רביב, המכונה "שמפניה", הופעל בשנות ה-90 כסוכן של המחלקה היהודית בקרב פעילי ימין, ונחשף לאחר רצח רבין בנובמבר 1995.^[15] ראש השב"כ באותה עת, כרמי גילון, שכיהן קודם לכן כראש המחלקה היהודית, מינה מיד לאחר הרצח ועדה פנימית והגיש את התפטרותו עם הגשת ממצאיה.^[4] הפרשה נבחנה גם בועדת שמגר.^{[דרוש מקור]}

בינואר 2025 שודר בערוץ 14 הסרט התיעודי "השב"כ ידע", יצירתם של העיתונאי שמעון ריקלין והבמאי אברהם שפירא.^[19] הסרט עוסק בתקופה שקדמה לרצח רבין וטוען כי השב"כ מילא תפקיד מרכזי בהפצת הסתה פוליטית נגד המתנחלים והימין, יצר פרובוקציות כדי להכשיר את הקרקע להסכמי אוסלו, ושתל סוכנים סמויים בימין.^[19][20] ריקלין הצהיר בסרט כי "הייתה פה הסתה ממוסדת חסרת תקדים בתולדות העולם", והוסיף כי אינו מכיר בעולם הסתה ממוסדת דומה מצד תקשורת, שב"כ, ייעוץ משפטי וממשלה נגד ציבור.^[21] עוד טען הסרט כי השב"כ איפשר את פעילותו של רביב, שנפגש עם יגאל עמיר.^[19]

הקרנת הסרט תוכננה במקור לסינמטק תל אביב באוקטובר 2023, אך נדחתה עם פרוץ המלחמה, ובהמשך נעצר שפירא במעצר מנהלי.^[6]

הסרט זכה לביקורות חלוקות, ומבקרים הגדירו את טענותיו תאוריות קונספירציה וטענו כי לא הוצגו בו ראיות חותכות.^{[דרוש מקור]}

ביולי 2015 הושלכו בקבוקי תבערה לעבר בתים בכפר דומא. סעד וריהאם דוואבשה ובנם הפעוט עלי נספו, ובנם אחמד נפצע קשה. חקירת הפרשה בידי החטיבה היהודית הפכה לפרשה שבה נבחנו לראשונה בהרחבה שיטות החקירה של השב"כ כלפי חשודים יהודים.

במהלך החקירה הופעלו על החשודים עינויים (או בעגה המשפטית "אמצעים מיוחדים"), במסגרת מה שהוגדר "חקירת צורך". במקביל נמנעה מהם למשך תקופה הפגישה עם עורך דין.^[22]

ביוני 2018 קבע בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, במסגרת משפט זוטא, כי ההודאות שנגבו מהנאשמים במהלך החקירות שבהן הופעל כוח פיזי אינן קבילות, ופסל אותן. ההודאה שניתנה בשלב מאוחר יותר, וכן הודאתו של עמירם בן אוליאל במסגרת הליך "הובלה והצבעה" (השחזור) בזירה, נמצאו קבילות.^[22][23]

עורך הדין יצחק בם, מסנגוריו של בן אוליאל, אמר בעקבות ההחלטה כי "ברור כי השב"כ גרם כאב פיזי וסבל לנחקר על מנת לגרום לו להודות", והוסיף כי משמעות ההחלטה היא שעל גופי החקירה — משטרה ושב"כ כאחד — לפעול על פי החוק ולא להפעיל אמצעים פסולים.^[22] בני משפחות הנאשמים דרשו הקמת ועדת חקירה בלתי תלויה שתחקור את האמצעים ואת האישור המשפטי שניתן להם.^[22]

בספטמבר 2022 דחה בית המשפט העליון, בהרכב השופטים יצחק עמית, יוסף אלרון ושאול שוחט, את ערעורו של בן אוליאל, וקבע כי ההודאה המאוחרת והשחזור קבילים כראיה.^[23]

צוות ההגנה, עורכי הדין אביגדור פלדמן ויהושע רזניק, טען כי הודאתו של בן אוליאל נגבתה בעינויים, וכי כל המעורבים בחקירה — ובהם היועץ המשפטי לממשלה והמשנה לו — ידעו שאין מדובר בחקירת צורך. לטענתם פעלו הגורמים מתוך "הסכמה שבשתיקה" לנצל את הימים האחרונים שבהם נאסרה הפגישה עם עורך דין, כדי לחלץ הודאה בטרם ימנע זאת סנגורו של הנאשם.^[24]

השופט אלרון הוסיף בפסק דינו הסתייגות מנומקת. לדבריו נותר "מוטרד במידה מסוימת מפני העתיד לבוא, בהינתן המסר אשר ייקלט אצל גופי החקירה נוכח תוצאה זו". עוד כתב כי במקום שבו קבע בית המשפט בעבר פסלות הודאות בשל פגיעה בזכות ההיוועצות, "נותיר כעת על כנה קביעה כי הודאות עוקבות להודאות שהושגו באמצעות לחץ פיזי – קבילות הן". אלרון עמד גם על "חריגות הנסיבות" שבהן נקבע כי נותק הקשר הסיבתי בין ההודאות לבין האמצעים המיוחדים שהופעלו בחקירת הצורך, והגדיר את המקרה כמעורר "סוגיות משפטיות ומוסריות כבדות משקל".^[23]

ב-5 באפריל 2025 שודרה בתוכנית "שבע עם איילה חסון" בכאן 11 הקלטה של שיחה בין ראש החטיבה היהודית, א', לבין מפקד היחידה המרכזית (ימ"ר) של מחוז ש"י במשטרה, נצ"מ אבישי מועלם.^[25]

בהקלטה נשמע ראש החטיבה מתאר את דפוס הפעולה של יחידתו כלפי חשודים יהודים מיהודה ושומרון. הוא אומר: "אנחנו תמיד רוצים לעצור אותם לחקירה, כמה שיותר", ומוסיף כי "אנחנו עוצרים את השמוקים האלה גם בלי ראיות לכמה ימים".^[25] עוד נשמע מורה להחזיק את העצורים "בתאי מעצר, עם עכברים".^[26] כשמועלם שואל "אם לא נתפס כלום, סתם לעצור אותם?", משיב א' בחיוב ואומר כי "היינו בסרט הזה הרבה פעמים בעבר" ^[27].

בשיחה התייחס ראש החטיבה גם לכוחות בשטח ואמר: "זה לא צבא, זה צ'יקמוק, ... זה מתנחלים בעצמם"^[27].

מפקד ימ"ר ש"י, נצ"מ מועלם, הוצא לחופשה כפויה.^[25]

לשכת ראש הממשלה מסרה כי ההקלטה מהווה "סכנה ממשית לדמוקרטיה", וכי ראש הממשלה בנימין נתניהו ידרוש בדיקה יסודית של פעילות המחלקה, שכן "לא ייתכן שבמדינת חוק יעצרו את אזרחי המדינה ללא ראיות ויכניסו אותם לתנאי מעצר באופן לא חוקי ואכזרי".^{[דרוש מקור]} נתניהו תקף גם את ראש השב"כ רונן בר ואת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.^{[דרוש מקור]}

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אמר כי ראש המחלקה היהודית חייב להיות מפוטר.^{[דרוש מקור]}

שר המשפטים יריב לוין פנה ליועצת המשפטית לממשלה ושאל מדוע לא ננקטה פעולה בעקבות ההקלטות, האם המדיניות שנחשפה בהן אושרה על ידה והאם הייתה מודעת להתנהלות.^{[דרוש מקור]}

באתר הקול היהודי דווח על דרישות במערכת הפוליטית לסגור את המחלקה לאלתר ולהעמיד את ראש החטיבה לדין.^[28]

למחרת, ב-6 באפריל, השעה ראש החטיבה את עצמו מתפקידו וכתב: "כשלתי בלשוני באופן שאינו תואם את ערכי השירות וערכי, ועל כן, על מנת לאפשר בדיקה יסודית ומתוך חובתי לדוגמה אישית, אני משעה את עצמי מתפקידי כראש החטיבה עד לתום הבירור המקיף בעניין".^[26]

באפריל 2025, לאחר ההשעייה, פורסמו הקלטות נוספות של ראש החטיבה, שבהן איים על מפקד ימ"ר שי, ביקש לעצור את הרב יוסי אליצור על פעולה שנקבעה כחוקית ע"י יועמ"ש המשטרה^[29] ובהמשך גם הקלטה שבה דרש למנוע מידע משופט, שהיה עשוי לגרום לו לשחרר עצורים, תוך הבעת זלזול בשופט: "הוא לא יראה. הוא יכול לקפוץ לי. מי הוא בכלל" ^[30]. בהמשך החודש הגיש הרב אליצור נגד א' תביעת נזיקין שהתבססה על ההקלטות שפורסמו ^[31]

לפי דיווחים באתר הקול היהודי, הוצע לעצורים מנהליים לקחת אחריות על אירועי חווארה בתמורה לשחרורם, ובצו חריג נאסר עליהם לפגוש עורך דין. ח"כ לימור סון הר מלך ביקרה חלק מהעצורים, וביקור נוסף שלה בוטל לאחר הפרסום.^[28] באותו אתר דווח כי מעצרים מנהליים ניתנו בשל לחץ בין-לאומי.^[28]

יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים שלחה מכתב לראש השב"כ רונן בר בדרישה לאסור על אנשי הארגון להתחזות לאנשי רווחה.^[32]

בינואר 2019 כתב ח"כ בצלאל סמוטריץ': "את המחלקה היהודית בשב"כ צריך לסגור היום. נקודה." ^[33]

בנובמבר 2025 אמר ראש השב"כ דוד זיני כי ישנן דמויות בוגרות המוכרות במרחב "שמזרימות כסף, דוחפות לנוכחות בשטח, ומכוונות את הנערים לקווי פעולה אלימים".

• "נשואות לשב"כ" – זמן אמת, עונה 2 פרק 21, ערוץ היוטיוב של כאן 11
• "השב"כ ידע" – הסרט המלא, ערוץ 14
• אתר משרד מבקר המדינה