דוחות מבקר המדינה על אירועי 7 באוקטובר

דוחות מבקר המדינה על אירועי 7 באוקטובר מתייחסים להכנה ופרסום של דוחות הביקורת על ידי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, בנוגע למתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023. ^[1] הביקורת נפתחה בינואר 2024 והתנהלה תוך ניסיונות מתמשכים לעצור ולמנוע אותה על ידי בכירים ששירתו במערכת הביטחון ב-7 באוקטובר ובג"ץ. ^[2] עד יוני 2026 פרסם המשרד כ-50 דוחות בנושא, ושמונה הליכי ביקורת נוספים הוקפאו בהוראת בג"ץ. בספטמבר 2026 נחשפו בתקשורת חלקים מן הפרוטוקולים של הדיונים בממשלה ובין חברי ממשלה לבכירים במערכת הביטחון בחודשים והשנים שקדמו לטבח ומעדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני המבקר.

ב-29 ביוני 2026 קיבל בג"ץ פה אחד, בהרכב מורחב של חמישה שופטים — דפנה ברק-ארז, דוד מינץ, יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין — שתי עתירות שהוגשו נגד הליכי הביקורת. נפסק כי חלק מן ההליכים נעשו בחוסר סמכות וכי על מבקר המדינה לחדול מהם, ובחלק אחר נפסק כי נפגעה זכות הטיעון של המבוקרים וכי לא ניתן להמשיך בהם על בסיס הטיוטות שכבר הוכנו. בפסק הדין נקבע עוד כי סמכותו של מבקר המדינה היא ל"ביקורת" ולא ל"חקירה", וכי ההבחנה בין שני המונחים מגדירה את גבולות סמכותו. ^{[3] [4]}

מבקר המדינה נבחר על ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, ופועל מכוח חוק יסוד: מבקר המדינה וחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958. סמכותו רחבה וכוללת בדיקה של חוקיות הפעולה, טוהר המידות, הניהול התקין והיעילות בגופים המבוקרים, ובכללם משרדי הממשלה, צה"ל ושירות הביטחון הכללי. ^[5]

לצורך ביצוע של ביקורת יסודית, מקצועית ואמינה מבצע מבקר המדינה, על פי חוק, פעולות של תחקור ותחקירים, כדי שהביקורת תסתמך על עובדות. סעיף 11(ה) לחוק קובע כי "המבקר רשאי לדרוש בכל עת מגוף מבוקר שימציא לו ידיעות, מסמכים, הסברים, דינים וחשבונות וכל חומר אחר שלדעת המבקר דרושים לו לצרכי הבקורת". ^[6] סעיף 26 לחוק, שכותרתו "סמכויות של ועדת חקירה", מקנה למבקר המדינה ולמי שהוסמך על ידו — באישור הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת — סמכויות של ועדת חקירה, ובכללן סמכות לחקור גם גופים ואנשים שאינם נמנים עם הגופים המבוקרים. ^[7]

מבקרי מדינה קודמים ערכו ביקורות שהתבססו על בירור עובדתי נרחב של אירועי לחימה, לרבות תהליכי קבלת החלטות בדרג המדיני הבכיר.

• היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה (2007), מאת המבקר מיכה לינדנשטראוס. הביקורת נפתחה עם פרוץ המלחמה עצמה: כ-60 מעובדי משרד מבקר המדינה החלו בביקורת בנושא ההגנה על העורף בעודה נמשכת, ובמהלך העבודה נסרקו אלפי מסמכים ונשמעו עדויות מפי עשרות גורמים, ובהם שרים וקצינים בכירים בצבא ובמשטרה. ועדת וינוגרד ציינה בדוח החלקי שלה כי לנוכח בדיקת מבקר המדינה היא לא תבחן לעומק את תפקוד העורף.

^{[8] [9]}

• מבצע "צוק איתן" — תהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני המבצע ובתחילתו וההתמודדות עם איום המנהרות (פברואר 2017), מאת המבקר יוסף שפירא. הביקורת נפתחה בהנחיית יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ועסקה בליבת קבלת ההחלטות המדינית-ביטחונית: הצבת יעדים אסטרטגיים כלפי רצועת עזה, המידע המודיעיני שהוצג לשרי הקבינט בנוגע לאיום המנהרות, ומידת היערכותו של צה"ל לאיום.

^[10]

נגד הליכי הביקורת הוגשו שתי עתירות מרכזיות, שנדונו במאוחד.

האחת מומנה מכספי מדינה, באמצעות הסנגורית הצבאית הראשית, עו"ד אל"ם אופירה אלקבץ-רוטשטיין, ועורכי דין בכירים מהשוק הפרטי שגוייסו לשם כך ע"י הסנגוריה הצבאית, עוה"ד דורי קלגסבלד, אבי חלבי ואריאל הראל. ^[11]

עורכי הדין הבכירים מהמגזר הפרטי גוייסו גם לצורך ייצוג של קצינים בכירים בהליכי הביקורת וברור העובדות, ע"פ ההנחיה הישירה שיוחסה לרמטכ"ל באותו הזמן, הרצי הלוי, ע"פ הפרסום התקשורתי. ^[12]

השנייה הוגשה על ידי התנועה לאיכות השלטון, בראשות עו"ד ד"ר אליעד שרגא. ^[13]

ימים ספורים לאחר המתקפה הביע אנגלמן את עמדתו שלפיה פעולת ביקורת המדינה הכרחית "לנוכח האסון הכבד וההכרח להפיק לקחים, לתקן את הטעון תיקון ולעמוד על האחראים לכשלים בדרג המדיני, הצבאי והאזרחי". ^[14]

בפועל נפתחה הביקורת בינואר 2024. במסגרתה פנה המשרד לראש הממשלה, לשרים הרלוונטיים ולגופים האזרחיים, וכן לאמ"ן, לשב"כ ולמוסד, בדרישה לקבל הערכות מצב, תוכניות מבצעיות, פקודות הגנה וסיכומי מודיעין. לפי הודעת המשרד, במכתב פתיחת הביקורת לא נקבע סד זמנים להמצאת המסמכים, ורשימת המסמכים הנדרשים גובשה בכל ביקורת בהתאם לנושאה ולגופים הנכללים בה.

עם פתיחת הביקורת מסר משרד מבקר המדינה כי "מדובר באחד הכשלים הגדולים ביותר מקום המדינה, ותמוה שבמקום לחזק את ידי המבקר יש מי שחושש מביקורת ומנסה להניא אותו מלפתוח בביקורת נוקבת כלפי הדרג המדיני, הצבאי והאזרחי בכלל הגופים הרלוונטיים". בהודעה הודגש כי לפי חוק מבקר המדינה יש להמציא לרשות צוותי הביקורת כל מסמך נדרש.

בהמשך הוסיף אנגלמן: "נדרשת זמינות מלאה, המצאת כל המסמכים הרלוונטיים והתמודדות מקצועית ועניינית עם ממצאי הביקורת. המחויבות שלנו היא אך ורק לאזרחי ישראל הראויים לקבל תשובות על ליבת הכשל שהוביל לטבח. מתקפות של גורמים המבקשים לחמוק מביקורת לא ירתיעו אותנו מלבצע את עבודת ביקורת המדינה באופן המקצועי ביותר".

לפי הודעת המבקר, נוכח התנגדותם של הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי ושל ראש השב"כ דאז רונן בר הושהו הליכי הביקורת בצה"ל ובשב"כ למשך כ-15 חודשים, בעוד שהביקורת מול הדרג המדיני והאזרחי נמשכה.

הסנגוריה הצבאית הראשית דרשה להשהות לאלתר את הביקורת, ולימים עתרה נגדה לבג"ץ. במקביל עתרה התנועה למען איכות השלטון נגד הליכי הביקורת. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, תמכה בעמדת העותרים והודיעה לבג"ץ כי המשך ביצוע הליכי ביקורת בצה"ל ובשב"כ בעת לחימה "יסיט את קשב המפקדים מהלחימה; יפגע בתפקודם; יפגע ביכולת להשלים את התחקירים המבצעיים הדרושים לשם הפקת לקחים ובשמירה על ביטחון הכוחות; וכנגזרת מכך תיגרם פגיעה בביטחון המדינה".

הטענות שהועלו נגד הביקורת היו משלושה סוגים עיקריים:

• טענת הסמכות. נטען כי הביקורת עוסקת בסוגיות של אסטרטגיה, מדיניות וביטחון לאומי, וכי אלה אינן נתונות לסמכותו של מבקר המדינה אלא לוועדת חקירה ממלכתית בלבד.
• טענת ההליך ההוגן. הסנגוריה הצבאית הראשית טענה כי הביקורת פוגעת בשמם הטוב של קצינים וחיילים, שאין בידם כלים דיוניים להתגונן מפני ממצאיה.
• טענת המניע. במערכת הביטחון נטען כי המבקר "מסמן אשמים" בדרג הצבאי כדי להקל עם הדרג המדיני, וכי לוח הזמנים של פרסום הדוחות מתכתב עם מערכת הבחירות הצפויה. בהקשר זה הוזכרו מינויו של אנגלמן בתמיכת ראש הממשלה נתניהו ומענק הפרישה בסך 385 אלף ש"ח שאושר לו ברוב קולות הקואליציה בוועדת הכספים של הכנסת.

בטור דעה במעריב נטען עוד כי משרד המבקר לא פעל ליישום מסקנותיה של ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון — שהטילה אחריות אישית על ראש הממשלה — אף שמעקב אחר יישום מסקנות ועדות חקירה נמנה עם תפקידיו. ^[15]

עם כניסתו של הרמטכ"ל אייל זמיר לתפקידו סוכם בין משרד מבקר המדינה, צה"ל והשב"כ מתווה ביקורת מוסכם, שקיבל תוקף של פסק דין בבג"ץ באפריל 2025. המתווה הסדיר את נושאי הביקורת, את סדרי הגישה למסמכים ואת משלוח הטיוטות למבוקרים לשם קבלת תגובתם. אנגלמן שב והדגיש לאורך הפרשה כי משרדו פעל בהתאם למתווה שאושר בפסק דין.

במסגרת הביקורת התקיימו מאות פגישות ונאספו אלפי מסמכים. בין השאר נפגשו עם צוותי הביקורת ראש השב"כ לשעבר רונן בר (מפברואר 2025 עד דצמבר 2025), הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי (מאוגוסט 2025 עד פברואר 2026) ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט (בנובמבר–דצמבר 2025).

ב-31 בדצמבר 2025 הוציא בג"ץ צו על תנאי, ולצדו צו ביניים שהקפיא את המשך הליכי הביקורת בנושאי הליבה — לרבות זימון גורמים למסירת גרסה ומסמכים והפצת טיוטות ודוחות. ^[16]

ב-19 בפברואר 2026 הגיש משרד מבקר המדינה את תשובתו לצו. בתשובה נטען כי הגבלת סמכות המבקר תיצור "מרחבי חסינות" מפני ביקורת ו"חור שחור" שבו ייבדקו רק נושאים טקטיים, בעוד סוגיות אסטרטגיות שבהן מעורבים דרגים בכירים יישארו חסינות; וכי פגיעה כזו פוגעת גם בעקרון הפרדת הרשויות, משום שביקורת המדינה משמשת זרוע פיקוח של הכנסת על הרשות המבצעת. עוד נמסר כי אומדן ההשקעה בביקורות הנוגעות לאירועי 7 באוקטובר עומד על למעלה מ-300 שנות אדם, ובשמונה הביקורות שנכללו בעתירות — עשרות רבות של שנות אדם, וכי מאז הוצאת הצו על תנאי ניכרת פגיעה רוחבית בעבודת ביקורת המדינה, ובכלל זה בעלי תפקידים בגופים מבוקרים המסרבים להעביר מסמכים. ^[17]

נוכח חשיבות הסוגיה ותקדימיותה הורחב ההרכב לחמישה שופטים, והדיון השני בעתירות נערך במאי 2026.

עד לפרשה זו לא נמצא מקרה שבו הורה בג"ץ למבקר המדינה לחדול מהליך ביקורת שפתח. ההתערבות בהליכי הביקורת על אירועי 7 באוקטובר נעשתה כולה במסגרת אותה פרשה, בשלושה שלבים: צו ביניים שניתן ביוני 2024 בידי השופטים נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר, שהקפיא את הביקורת בצה"ל ובשב"כ והוארך לאחר מכן; הצו על תנאי והצו הביניים מ-31 בדצמבר 2025; ולבסוף פסק הדין מיוני 2026, שהוא ההכרעה הראשונה שבה צומצמה סמכותו של מבקר המדינה לגופה.

ההליך גם נדון לראשונה בהרכב מורחב של חמישה שופטים. הרחבת ההרכב התבקשה על ידי משרד מבקר המדינה עצמו, בטענה שההכרעה כרוכה בפרשנות חוקתית של חוק יסוד: מבקר המדינה בעניינים הנוגעים לליבת סמכותו, ונוכח חשיבותה הלאומית והציבורית. ^[18]

בדיון שהתקיים ב-29 בדצמבר 2025 אמר השופט אלכס שטיין לבא כוח העותרות: "מעולם לא ראיתי בית משפט עליון שמתערב בקביעות עובדתיות של מבקר המדינה". ^[19] בפסיקה קודמת שנזכרה בדיונים — פסק הדין בעניין רצח ארלוזורוב — נקבע כי אין מניעה שאותו נושא עובדתי ייבחן על ידי גופים שונים ברמות שונות. ^[20]

בתשובתו לבג"ץ הזהיר משרד מבקר המדינה כי הגבלת הסמכות תיצור "מרחבי חסינות" מפני ביקורת, וכי כבר מרגע הוצאת הצו על תנאי החלו גופים מבוקרים ובעלי תפקידים לנקוט "טקטיקות של שיהוי וסירוב להעברת מידע, בניגוד להוראות חוק היסוד". ^[21]

ב-29 ביוני 2026 קיבל בג"ץ פה אחד את שתי העתירות. פסק הדין העיקרי נכתב בידי השופטת דפנה ברק-ארז, ואליה הצטרפו השופטים דוד מינץ, יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין.

ברק-ארז קבעה כי סמכותו של מבקר המדינה מוגבלת ל"ביקורת" ולא ל"חקירה": תכליתה של ביקורת היא השוואת פעולות לנורמה נוהגת, בעוד שחקירה מכוונת לבירור המציאות העובדתית עצמה. עוד קבעה כי סמכות המבקר אינה חולשת במישרין על נושאים מובהקים של מדיניות ואסטרטגיה בתחומי החוץ והביטחון, וכי "סמכותו של מבקר המדינה לקיים הליכי ביקורת על כמה מן 'העצים', אין משמעותה סמכות אוטומטית לקיים ביקורת על 'היער' כולו". ^[22]

השופט אלכס שטיין הוסיף בחוות דעת קצרה כי ארבע הביקורות "חורגות מסמכותו של מבקר המדינה כמרחק מזרח ממערב", וכי "לא ניתן ליצור מקור סמכות עבור רשות שלטונית, חשובה ככל שתהיה, יש מאין". השופט עופר גרוסקופף כתב כי ועדת חקירה היא המנגנון שצריך להתייחס למכלול היבטי המחדל, ולא רק לחלק המוגבל שאותו יכול מבקר המדינה לבחון.

נקבע כי על המבקר להימנע מהמשך פעילות בארבעה הליכי ביקורת: הלוחמה הכלכלית בטרור ומדיניות ההסדרה ברצועת עזה; הגנת הגבול ברצועת עזה; תהליכי העבודה בקהילת המודיעין ובדרג המדיני בעקבות המידע על התוכניות ההתקפיות של חמאס; ומהלך האירועים ב-7 באוקטובר 2023 — פעילות הדרג המדיני, צה"ל והשב"כ. ^[23]

בארבעה הליכים נוספים — ובהם אבטחת המסיבה ברעים, הטיפול בחללים האזרחיים וההסברה הממשלתית במערכה הבין-לאומית — נקבע כי הביקורת יכולה להימשך, אך לא על בסיס הטיוטות שכבר הוכנו, משום שלא ניתנה בהן זכות טיעון מלאה למי שעלולים להיפגע מממצאיה.

פסק הדין נסב על שמונה הליכי ביקורת בלבד, מתוך עשרות רבות של הליכים שיזם המבקר בנוגע לאירועי 7 באוקטובר ולמלחמה; יתר הדוחות לא היו נושא העתירות.

ממשרד מבקר המדינה נמסר כי במהלך 33 החודשים שחלפו מאז האסון "לא התקיימה ולו פעולת בדיקה אחת על ידי גורם אובייקטיבי ובלתי תלוי, מלבד משרד מבקר המדינה", וכי המשרד יעצור את פעולתו בארבע הביקורות שנפסלו: "לדאבון הלב, שלוש שנים לאחר האסון טרם קיבלו אזרחי המדינה את התשובות לשאלות הקשות שעדיין מרחפות באוויר בעניינן של ביקורות אלו".

עד יוני 2026 פרסם משרד מבקר המדינה כ-50 דוחות הנוגעים לאירועי 7 באוקטובר ולמלחמה. בין הנושאים שנבדקו:

• פינוי הפצועים. הדוח הגדיר את המתקפה כ"אירוע הטרור החמור ביותר מאז הקמת המדינה", ומצא ליקויים בהליכי פינוי הפצועים ובתיאום בין צה"ל, מד"א ואיחוד הצלה. לצד שבחים לאומץ הלב של הכוחות והאזרחים בשטח קבע המבקר כי "שורש הכשל בפינוי הפצועים נבע מהכישלון של צה"ל בהגנה על יישובי הדרום". משרד הבריאות השיב כי האירועים היו חסרי תקדים, התרחשו ללא התראה מוקדמת וללא תמונת מצב מלאה, ובתנאים שלא נכללו בתרחישי הייחוס.

^[24]

• מחסור במנות דם ועיכובים בשינוען, שסיכנו את חיי הפצועים.

• כליאת מחבלים. הדוח מצא היעדר אומדן צה"לי למספר המחבלים העצורים ואי-הכשרת תשתיות מצד שב"ס, שהובילו למחסור חמור במקומות כליאה ולשחרורם של מנהל בית החולים שיפא ועוד 18 כלואים ביטחוניים בעת שחטופים ישראלים הוחזקו ברצועת עזה. המבקר קבע כי "יש לראות בחומרה את העובדה שהשחרור של כלואים שנשקף מהם סיכון לביטחון המדינה לא הובא בזמן אמת לידיעתו של ראש הממשלה", ומתח ביקורת על כך שטרם הועמד לדין מחבל שהשתתף במתקפה. ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה החליטה, בהתייעצות עם המבקר, שלא להניח את הדוח במלואו על שולחן הכנסת ולפרסם רק חלקים ממנו, מטעמי ביטחון המדינה.

^[25]

• ההגנה על ערי הדרום והיערכות המשטרה.

• היעדר תפיסת ביטחון לאומי (2025) — דוח שעליו, בין היתר, הסתמכה מאוחר יותר ועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט.

^[26]

דוח נוסף, בעניין אבטחת מסיבת הנובה ברעים, נותר בשלב טיוטה ונאסר לפרסום ע"י בג"צ. אנגלמן תיאר אותו כ"מהדהד, חמור וחשוב ביותר לשם הפקת לקחים", ושאל: "יש טיוטת דוח למסיבה ברעים שאני לא יכול לפרסם — לא מגיע להורים לקבל תשובות?".

בספטמבר 2026 פרסם העיתונאי נועם אמיר בערוץ 14 סדרת כתבות בשם "גרסת נתניהו", ובה נחשפו חלקים מעדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני מבקר המדינה, לצד פרוטוקולים מדיונים ביטחוניים סגורים ומסמכי מודיעין שהוצגו לדרג המדיני. לפי הפרסום נמשכה עדותו של נתניהו בפני המבקר כארבע שעות, ובמשך ימים נדרש להשיב על שורה ארוכה של שאלות במסגרת הבדיקה שעסקה בהתנהלות הדרג המדיני ומערכת הביטחון לפני המתקפה. מדובר בחשיפה הציבורית הראשונה של חומרי הראיות שנאספו בביקורת בנושאי הליבה — אותם נושאים שהדוחות בעניינם נעצרו בפסק הדין מיוני 2026, כך שהחומר הגיע לציבור בתקשורת ולא בדוח מפורסם.

ע"פ הפרוטוקולים שבדק מבקר המשינה, בדיון שהתקיים ב-31 באוגוסט 2023 שאל נתניהו את ראשי מערכת הביטחון "מה אתם מציעים לגבי החמאס?". הרמטכ"ל הרצי הלוי השיב: "אנחנו מחזקים את המוכנות שלנו להסלמה… לא צריך להגיע לסבב עם חמאס בעזה מסיבה פשוטה מאוד". בהמשך הדיון אמר נתניהו: "אנחנו בסטגנציה, אני אומר לכם. צריך להתחיל לשבור את המשוואה", והתריע: "ואם זה לא רהב זה יפגוש אותנו מהר, נפגוש את זה בחגים". ^[27]

בדיון קבינט ב-12 בספטמבר 2023 אמר שר הביטחון יואב גלנט כי "באופן כללי עזה יציבה", והוסיף כי "בעת הזו בעזה אנחנו צריכים לרסן את כוחותינו". ב-21 בספטמבר קיבל נתניהו דוח מודיעיני של השב"כ שבו נקבע כי "להבנתנו היעד המרכזי של סינוואר הוא להתניע מחדש תהליך של הסדרה — אין לו עניין בהידרדרות לעימות צבאי נרחב". בהערכת מצב ב-27 בספטמבר אמר ראש השב"כ רונן בר כי "הם מאוד לא רוצים להיכנס לסבב לחימה", וגלנט המליץ "להתקדם בנתיב הסדרי מול חמאס במטרה לחתור לרגיעה ממושכת". ב-1 באוקטובר תיאר נציג אמ"ן את ההפרות בגדר כ"סינוואר קלאסי. נכנס למשבר כדי להשיג תמורה". ב-3 באוקטובר, ארבעה ימים לפני המתקפה, קיבל ראש הממשלה דוח שב"כ שבו נכתב כי "חידוש ההבנות בין ישראל לחמאס על בסיס העיקרון של שקט ביטחוני תמורת הקלות מגלם פוטנציאל לשימור היציבות ברצועה, ייתכן אף לאורך זמן".

מבקר המדינה שאל את נתניהו במפורש אם נחשף למסמך "חומת יריחו" לאורך השנים. נתניהו השיב כי לא נחשף אליו מעולם. לדבריו, בקיץ 2021, כשלושה חודשים לאחר מבצע שומר החומות, הפך רעיון הפשיטה העילית הרחבה לפקודת מבצע בחמאס, וכבר במהלך 2022 הוצעו תאריכים למימושה — "כל האמור לעיל לא הובא לידיעתי". אנגלמן הקשה והזכיר לנתניהו כי כבר באפריל 2017 תיאר בוועדה לביקורת המדינה את האיום מרצועת עזה, ושאל אם באותה תקופה הכיר את התוכנית. נתניהו השיב בשלילה: "מעולם לא עודכנתי ולא קיבלתי עדכון על מסמך חומת יריחו… לא הוצגה העובדה שקיימת תוכנית כזו לחמאס ולא הועבר לי עדכון על האימונים המדמים תוכנית זו", ולדבריו הוצג לו ההפך — כי לחמאס אין יכולת לממש רעיון כזה. ^[28]

לפי עדותו של נתניהו, במהלך הלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר לא הועבר אליו באמצעות המזכיר הצבאי סימן או התרעה על המתרחש ברצועה. נתניהו מסר כי בשעה 09:47 בבוקר 7 באוקטובר התקבל במזכירות הצבאית של ראש הממשלה מסמך שב"כ המתעד הערכת מצב שקיים ראש הארגון רונן בר בשעה 05:15 — כשעה ורבע לפני פרוץ המתקפה — ובה נכתב, לפי הציטוט, כי "באשר ליציאה למערכה רחבה — מניח רונן בר כי הסיכוי לכך נמוך לאור היעדר אינדיקציה מודיעינית".

בהקשר זה העלה נתניהו בפני המבקר טענה נוספת: לדבריו, במסמך המתעד את הערכת המצב בזמן אמת לא מופיע כל אזכור להנחיה שניתנה לכאורה למזכיר הצבאי בנוגע לאירועי הלילה, אך במסמך שצורף כשנה וחצי לאחר מכן לתחקירי השב"כ "נוסף סעיף זה באורח פלא".

בספטמבר 2026 פרסם משרד ראש הממשלה, בתגובה לפרסומים שלפיהם נתניהו לא שוחח עם הרמטכ"ל בשעות הראשונות למתקפה, לוח זמנים מפורט של בוקר 7 באוקטובר: דיווח ראשוני מהמזכיר הצבאי ב-06:29; שיחת עדכון נוספת ב-06:44, שבה הורה נתניהו לפי הפרסום לבחון גיוס מילואים נרחב וחיסול צמרת חמאס; יציאת השיירה לקריה ב-07:30 והגעה בין 08:00 ל-08:22; חשיפת המזכיר הצבאי למסמך הערכת המצב מ-05:15 בשעה 09:47; והערכת מצב ב"בור" ב-09:55, שבה הורה על סגירה הרמטית של הגבול, דחה את המלצת צה"ל לגיוס חלקי והנחה על גיוס מילואים מלא ועל הורדת פקודת מלחמה. ^{[29] [30]}

בחלק השלישי בסדרה הוצגו פרוטוקולים שהציג נתניהו למבקר בנוגע לוויכוח המתמשך על מיטוט שלטון חמאס ועל חיסול בכיריו. בדיוני הקבינט במבצע צוק איתן ב-2014 התנגדו לכיבוש הרצועה סגן הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט ("לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שזאת תהיה שגיאה"), הרמטכ"ל דאז בני גנץ ("לכבוש את עזה זו תהיה שגיאה אסטרטגית ממעלה ראשונה"), שר הביטחון משה יעלון וראש השב"כ דאז יורם כהן; לפי עדותו של נתניהו, לנוכח העמדה שהתגבשה הוחלט שלא להביא את האפשרות להצבעה.

בדיון בספטמבר 2016 שאל נתניהו את ראש השב"כ דאז נדב ארגמן "אם נהרוג את סינוואר ודף ואת כל המח"טים, אז חמאס מתמוטט?"; ארגמן השיב בשלילה, ונתניהו ענה "אוקיי, אז תהרוג אותם". בהתייעצות ביטחונית ב-24 במאי 2021, לאחר מבצע שומר החומות, אמר הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי על האפשרות לחסל את יחיא סינוואר: "אם אנחנו הולכים על סינוואר, אני מתנגד לזה בתוקף"; נתניהו השיב: "אתה יכול להתנגד וזה לגיטימי. מה שאני אומר לך גם לגיטימי — וזה גובר. אני חושב שלא נשיג הרתעה בלי שנהרוג את ההנהגה".

לפי עדותו, ב-31 ביולי 2023 — חודשיים ושבוע לפני המתקפה — הורה נתניהו לראש השב"כ להיערך לסיכול של בכיר בחמאס כמסר אזהרה, ובר השיב כי סיכם עם הרמטכ"ל הלוי ועם שר הביטחון גלנט להסתפק באותו שלב במסר מאיים לסינוואר באמצעות האפשרות לצמצם את כניסת הפועלים מעזה. לדברי נתניהו, ראשי מערכת הביטחון התנגדו לחיסול. ^[31]

בערוץ 14 הודגש כי הפרוטוקולים "אינם מוחקים את שאלת האחריות של הדרג המדיני, שהיה זה שקיבל בסופו של דבר את ההחלטות והוביל את מדיניות ישראל במשך שנים", וכי מדובר בגרסתו של ראש הממשלה בפני המבקר ולא בהכרעה במחלוקות העובדתיות ובשאלת האחריות למחדל.

אנגלמן טען כי בכירים ביקשו ממנו להסיר את פרק האחריות האישית מן הדוחות ולפרסמם בלעדיו, והוא סירב: "מדוע מפחדים מביקורת? האמת צריכה לצאת לאור ואזרחי ישראל חייבים לקבל תשובות על אירועי 7 באוקטובר". לדבריו, "המילה 'אחריות' היא לא מילה גסה", והמשרד בחן אחריות הן בדרג המדיני — ראש הממשלה והשרים — והן בדרג הצבאי מדרגת תת-אלוף ומעלה. עוד ציין כי בדוחות הושקעו קרוב ל-100 שנות אדם בסוגיות הכשל המודיעיני, הכשל בגדר, פינוי החללים וההגנה על ערי הדרום, וכי ניתן להקים ועדת חקירה ממלכתית על בסיס דוח המבקר.

ד"ר עו"ד מתן גוטמן, מומחה למשפט ציבורי מאוניברסיטת רייכמן ולשעבר ראש מטה במשרד מבקר המדינה, כתב כי סמכות המבקר לבחון את אירוע הליבה נובעת מליבת סמכותו הבסיסית לבקר החלטות ממשלה, החלטות ניהוליות, נהלים ותהליכי קבלת החלטות בגופים המבוקרים, וכי "אסור שהמאבק הציבורי המוצדק להקמת ועדת חקירה ממלכתית יוביל לפגיעה חמורה במוסד מבקר המדינה". ^[32]

כהונתו של אנגלמן הסתיימה ב-4 ביולי 2026, בתום שבע שנים. בחירת יורשו בכנסת ב-3 ביוני 2026 הסתיימה במחלוקת: בסבב הראשון לא השיג איש מן המועמדים רוב של 61 חברי כנסת, ובסבב השני נבחר עו"ד מיכאל ראבילו, פרקליטו האישי של ראש הממשלה, ברוב של 61 מול 57 קולות שקיבל שופט בית המשפט העליון בדימוס יוסף אלרון. בעקבות דיווחים שלפיהם נדרשו חברי כנסת מן הקואליציה להצטלם עם פתק ההצבעה מאחורי הפרגוד — בניגוד לעקרון ההצבעה החשאית — הוגשו עתירות לבג"ץ. אלרון אמר כי "הבחירות הללו פסולות, ההצבעה לא הייתה חשאית", והצטרף לבקשה להקפיא את כניסתו של ראבילו לתפקיד. ^[33]

בג"ץ הוציא צו על תנאי וביקש מן הכנסת לשקול הצבעה חוזרת. נכון לספטמבר 2026 לא אויש התפקיד, ארבע הביקורות שנפסלו בפסק הדין מיוני 2026 נותרו עצורות, וּועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר טרם הוקמה.